מתוך משלי איזופוס
עבד בשם אנדרוקלס נמלט פעם מאדונו וברח אל היער. בעודו משוטט שם, נתקל באריה ששכב על הארץ ונאנק מכאב. בתחילה פנה לברוח, אך כאשר הבחין שהאריה אינו רודף אחריו, שב על עקבותיו והתקרב אליו בזהירות.
כאשר התקרב, הושיט האריה את כפו, שהייתה נפוחה ומדממת. אנדרוקלס ראה שקוץ גדול ננעץ בה וגרם לכל כאבו של האריה. הוא שלף את הקוץ וחבש את הכף. עד מהרה הצליח האריה לקום על רגליו וללקק את ידו של אנדרוקלס ככלב נאמן.
לאחר מכן הוביל האריה את אנדרוקלס אל מערתו, ובכל יום היה מביא לו בשר למחייתו.
אך זמן קצר לאחר מכן נלכדו גם אנדרוקלס וגם האריה. העבד נידון להיזרק אל האריה, אשר הוחזק ללא מזון במשך כמה ימים.
הקיסר וכל חצרו הגיעו לצפות במחזה. אנדרוקלס הובל אל מרכז הזירה. עד מהרה שוחרר האריה ממכלאתו, וזינק בשאגות לעבר קורבנו. אולם כאשר התקרב אל אנדרוקלס, זיהה את ידידו, התחכך בו בחיבה וליקק את ידיו ככלב ידידותי.
הקיסר, שנדהם למראה עיניו, זימן אליו את אנדרוקלס, וזה סיפר לו את כל המעשה. בעקבות זאת זכה העבד לחנינה ושוחרר לחופשי, והאריה הושב אל היער שממנו בא.
Comments
Post a Comment